אהבה, מערכת יחסים, התאהבות.

מה גורם לנו לבחור את בני/ות הזוג שלנו?
מה מנחה את אופי ההתנהלות שלנו בתוך מערכת היחסים?
איך קורה שיהיו כאלה שתמיד יהיו בזוגיות ואיך יהיו כאלה שתמיד ימצאו דרך לחמוק ממערכת יחסים יציבה ומחייבת?
כיצד ניתן להסביר מצבים בהם אנחנו ממש בטוחים שמצאנו את הנפש התאומה שלנו ומתברר שהתפתחה מערכת יחסים לא בריאה ולא שוויונית.
מה גורם לנו לנהוג בדרך זו או אחרת וכיצד ניתן לשנות?

חשוב לזכור כי 95% ממה שמניע אותנו, גורם לנו להתנהג, לחשוב או לחוות מגיע מהתת מודע
אנחנו רק חושבים שיש לנו שליטה מלאה על הבחירות שלנו ובפרט על הבחירות שלנו בבני זוג,
או שליטה על ההתנהלות שלנו בתוך מערכות היחסים הבין אישיות שלנו,
למעשה הרבה מאוד מהבחירות שלנו או מהתנהלות שלנו בתוך מערכת יחסית מגיעים ממקום שאינו מודע.

על מנת להבין את הסיבות לאלה חשוב לבחון האם קיים דפוס התנהגותי החוזר על עצמו,
האם בחרנו בני זוג הדומים בהתנהלות שלהם אלינו או, שלנו אליהם.

הגישה ההוליסטית בטיפול בתת מודע מניחה שהבחירות שלנו וההתנהגויות שלנו במערכות יחסים
נולדות כתוצאה מחוויות שלנו כילדים והרגשות שלנו בתוך החוויה.
אותן רגשות נצרבו בתת המודע ואלה הפכו לאמונות שפיתחנו ביחס לעצמנו.
האמונות הן הגדרות שצברנו כילדים מהתנהגויות של ההורים שלנו והסביבה החברתית הקרובה,
אותן צברנו ביחס לעצמנו, לחיים ולסביבה בעשור הראשון לחיינו.

כשאנו מתבגרים יש לנו נטייה חזקה לחזור לאותן תחושות מוכרות גם אם התחושה לא בהכרח חיובית.
אם אתה חווה בחייך תחושה של חוסר ערך, חוסר נראות (לא רואים שאני קיים) או שקולך אינו נשמע,
סביר להניח שחווית בילדותך תחושה של "ביטול". חוויה שבה הבנת שאין לך או לקולך מקום או משמעות.
לא מדובר בהכרח בחוויה טראומטית.

מספיק שבכל פעם שהגעתם לאחד מהוריכם לומר משהו או לשתף, וקיבלתם מענה של "לא עכשיו" או עוד רגע.
והם היו עסוקים תמיד במשהו אחר, אם ההתנהלות חוזרת על עצמה פעמים רבות, מקרים אלה עלולים להיקבע כאמונה בתת מודע,
שמה שיש לנו לומר לא מספיק חשוב ומשם תחושת הביטול היא כבר התניה.

בבגרותכם האמונה הזו עלולה לנהל אתכם במערכו יחסים בין אישיות, רומנטית, עסקיות, חברתיות.
בכל פעם שתעמדו בפני סיטואציה בה תצטרכו לבטא את עצמכם, להביע דעה, עלול לעלות קול פנימי לא מודע,
שיזכיר שאין טעם, שמה שיש לומר לא מספיק חשוב.
אמונות כגון אלה יתקיימו לא רק ברובד המנטלי התנהגותי, אלא הן יורגשו ממש פיזית. ויכולות לעלות בתחושות כמו:
חנק בגרון, תחושת חרדה או רעד בכל הגוף בכל פעם שתצטרכו להביא את עצמכם לידי ביטוי.

כיצד מצליחים לשנות את האמנות, התניות, כיצד מצליחים לייצר מציאות אחרת מטיבה יותר?

חשוב להבין שמדובר בתהליך שיוכל להתנהל בהצלחה אם תעבדו עם איש המקצוע הנכון לתהליך עבורכם.
בשלב הראשון בתהליך נכון יהיה לזהות את הדפוס.
הטיפול עצמו יהיה שינוי "התסריט הפנימי",
זאת ניתן לעשות באמצעות דמיון מודרך והרפיה שיסייעו לחזור לחוויה הראשונית שתאפשר לילד שבנו להתבטא.
הדמיון המודרך מאפשר לנו לחזור לנהל את השיחות שניהלנו כילדים ולומר בדיוק את מה שהיה חשוב לנו לומר בילדותנו.

שלב הבא הוא להבין מדוע היה חשוב לחוות את אותן חוויות, במה שירתו אותנו?
חשוב להבין כיצד האמונות הקודמות שרתו אותנו ואיך אפשרו לנו להתקדם בחיי היום יום.
ברגע שתהה הבנה נוכל להגיע למקום של סליחה וחמלה והאמונה הקודמת תתחלף באחרת חיובית יותר.
תיקון של האמונה ייסע לכם להגיע לתוך קשר אחרים, הבחירות בבני/בנות הזוג תהיינה שונות.

ההתנהלות שלכם בתוך הקשר תהה ממקום בריא יותר.